רד"ק על בראשית כ׳:ד׳

4 וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ. כִּי נִמְנְעָה מִמֶּנּוּ הַתַּאֲוָה בִּרְצוֹן הָאֵל, הוּא שֶׁאָמַר ״עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ״ בראשית כ:ו.

5 הֲגוֹי גַּם־צַדִּיק תַּהֲרֹג. אִם תַּהַרְגֵנִי כְּאִלּוּ נֶהֱרָג עִמִּי, כִּי אֲנִי מֶלֶךְ מַנְהִיג אוֹתָם בְּמִשְׁפָּט, וְאִם אֵינֶנִּי כְּאִלּוּ הֵם מֵתִים; זֶהוּ שֶׁאָמַר ״כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדוֹלָה״ בראשית כ:ט. וְעוֹד שֶׁאֲנִי צַדִּיק כִּי בְּחֶזְקַת פְּנוּיָה לְקַחְתִּיהָ וְאֵין עָלַי מִשְׁפַּט מָוֶת.